מזה הילינג

“לשמוט את הפרשנות ולהניח לגוף לשוחח עם גוף”.

טיפול בהילינג נשמע הרבה פעמים כמו משהו שלא ניתן להגדירו, או לא ניתן לשייך את המושג הזה אל משהו מעשי בטיפול. שיטה זו מבקשת תרגול רב בניקוי מערכות הגוף והתודעה וכניסה נקייה אל מרחב הטיפולים. דבר זה בשל עצמו נשמע בלתי ניתן להשגה כמו כן זוהי שאיפה להתקרבות למקום נקי יותר ויותר בכל יום. 

ישנם תופעות שניתן לחקור את עצם היותם קיימים אך לא ניתן לחקור איך הם קוראים ומדוע. אם זאת אנו יכולים להשתמש בהם, לראות אותם עובדים, לעבוד איתם והקושי הוא להניח להבנה הרוצה לרדת לסוף דעת התופעה ולהבין מדוע היא מתרחשת.

לכן נוכל לחקור את שיטה זו דרך הגוף – לחוש, להרגיש, לראות שינוי , לזרום ולסמוך על התנסות ולמידה מתוך התנסות אך כאשר נתחיל לחקור אותם ולנתח דבר זה יהיה חמקמק מאוד. 

במסורת הבודהיסטית מצב הסמדאי, מצב שבו אנו שוהים בהוויה ישירה, מעיין עונג והתקיימות המשתלב עם קבלה וסנכרון בין הראש לרגש, זהו מצב אשר בספרים שונים מתואר כארנב חמקמק כי ברגע שהמיינד מסתובב להבינו הוא חומק מבין האצבעות ונעלם, ועל כך התרגול הוא לשהות במצב זה ולתרגל הרפייה ואי אחיזה לגבי ההבנה שלנו במקום הזה. 

בחזרה להילינג, מבחינה מעשית כאשר המטופל עובר טיפול הילינג זהו התכווננות משותפת של המטפל והמטופל להיכנס למצב תודעה שונה מהרגיל כדי לאפשר ריפוי/גדילה במקום מסויים בנו, אך בפועל המיינד נשאר רגע מחוץ לכל העשייה והגוף מדבר עם הגוף בשפתו שלו דרך מגע או צלילים כדי ללוות את הקושי למקום יותר קשוב. 

ועל כך השאלה שנשאלת תמיד “האם זה באמת עובד?” זוהי שאלה שהתשובה שלה מגיעה אך ורק מתוך החוויה של תהליך זה, ברגע שהגוף חווה חוויה, זה נחקק במערכת, כמו שאי אפשר לתאר את טעמו של סוכר מלבד שזה מתוק, כך גם אי אפשר לתאר את תהליכו של ההילינג מלבד שהוא מרגיע, אך גיוון הטעם התחושה של מתיקות בפה ניתן אך ורק לטעום דרך התנסות ישירה. 

ישנם חוויות, רגשות שאנחנו לא מבינים ואפילו לא שמים לב שהם קיימים ברקע, הם פשוט שם, המודע לא מסוגל לדבר עליהם או לחוש אותם נפרד מעצמו. כאשר חווים חוויה דרך הגוף ההכרה והפרשנות תופסת מקום יותר מצומצם, דבר המאפשר לשפת הגוף לפרוח ולבטא את המרחש מתוך חוויה ישירה עם אותם רגשות, כאבים, חוויות או כל דבר אחר אשר עצור או לא ברור בתוכנו.